מכירת ספרים המכללה האקדמית בוינגייט

מדוע זה ככה? הכדורגל הישראלי אז והיום


כתב יד זה מבקש להתמודד עם שאלה פשוטה לכאורה: האם הכדורגל של ימינו טוב מזה שהיה פה בישראל בעשור הראשון לקיומה? האם, בניכוי הנוסטלגיה, ניתן להשיב לשאלה זו? ואם כן, מה היא התשובה?

העשור הראשון למדינת ישראל היה משופע בכדורגל: בכל שבת שיחקו עשרות קבוצות כדורגל.  קבוצות כדורגל זרות הגיעו "השכם והערב" לישראל כדי להתמודד עם קבוצות מקומיות. הקבוצות המקומיות לא "התביישו", גייסו מעט ממון ונסעו לארצות שמעבר לים כדי לשחק נגד המקומיים שם. נבחרת ישראל השתתפה באירועים בין-לאומיים. הכדורגל היה "פרימיטיבי", אך קהל נלהב מילא את המגרשים בכל שבת בעונת המשחקים.

שישה עשורים לאחר מכן הכדורגל הישראלי עשיר הרבה יותר מבעבר. הוא טכני יותר מבעבר, הוא משוכלל יותר מבחינת תכניות אימון והחזקת השחקנים. המגרשים היו לאצטדיונים, והקבוצות למועדונים. המועדונים משחקים במפעלים של אופ"א, הנבחרת משתתפת באלה של האחרונה ובאלה של פיפ"א. הכול נראה הרבה יותר מודרני והרבה יותר מצוחצח.

האם הכדורגל כיום טוב יותר? על פי  כמה קריטריונים להשוואה בין זמנים שונים ניתן להשיב ב"קצת כן",  וב"קצת לא". הכדורגל בן זמננו משוכלל יותר, בכמה היבטים, כמו למשל תנאי אימון, מגרשים וכו', והוא מתקרב למודל האירופי. גם קהל האוהדים מתוחכם יותר בזכות החשיפה לכדורגל העולמי. אבל כאשר משווים את הישגי הכדורגל הישראלי בעשור הראשון לאלה של העשור השישי התשובה אינה מעודדת, בלשון המעטה: הכדורגל הישראלי אמנם התקדם יפה, אך בקצב חסר:

"איזו ארץ אטית! כאן, לעומת זאת, עלייך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, כדי להישאר באותו המקום. אם את רוצה להגיע למקום אחר, את צריכה לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר" (לואיס קרול, עליזה בארץ הפלאות).

על המחבר
אמיר בן-פורת, חבר לשעבר במחלקה למדעי התנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.